הרמת רצפת סינוס, המוכר גם בתור הרמת סינוס, הוא הליך כירורגי המבוצע ע"י הגבהת רירית הסינוס וביצוע אוגמנטציה (השתלת עצם או תחליפי עצם) למטרת יצירת תשתית טובה וגובה עצם לביצוע השתלות דנטליות או במילים אחרות: הגבהת עצם לסת באמצעות הרמת רצפת סינוס והשתלת תחליפי עצם/עצם בדלתא. ניתוח מסוג זה יבוצע לרוב כאשר קיימת ספיגת עצם או חוסר עצם בלסת עליונה צד ימין/שמאל באזור שמתחת לסינוסים.
לאורך זמן, הסינוס המקסילארי (החלל מלא האוויר הממוקם מאחורי עצמות הלחיים ומעל הלסת העליונה), עשוי להתרחב, מה שגורם לגובה העצם בלסת העליונה להצטמצם. אובדן עצם זה יכול להיגרם כתוצאה ממגוון גורמים: אובדן שיניים, עקירת שן, שתל שנכשל, ציסטה, בעיה בסינוס, סיבוכים עקב אי עקירת שן בינה, מחלות חניכיים ותהליכי הזדקנות טבעיים. ניתוח הרמת סינוסים יוצר עוד גובה עצם, מה שמאפשר מיקום וקליטה מוצלחים של שתלים דנטליים ושחזור יכולתו של המטופל ללעוס ולדבר כמו שצריך.
קיימים 2 סוגים של ניתוח הרמת רצפת הסינוס: הרמת רצפת סינוס פתוחה / ישירה והרמת רצפת סינוס סגורה / עקיפה. נציין כי למרות השם ה"עממי" שבו ההליך מוכר לעיתים, הרמת סינוס, למעשה אין כל הרמה של הסינוס עצמו אלא רק הרמה עדינה ומדויקת של רצפת הסינוס כדי שיהיה יותר מקום לצמיחת מספיק עצם בלסת העליונה.
במקרים בהם חוסר העצם קטן עד בינוני, ההרמה מתבצעת דרך חלל הפה, קדח קטן בעצם הלסת, לאחר מכן מרימים את רירית הסינוס מעלה ומחדירים את גרגירי העצם הכתושה המיועדת לעידוד צמיחת עצם חדשה. ניתן לביצוע כאשר יש צורף בהוספת כ-1-2 מ"מ של גובה עצם. בדרך כלל, ניתן לבצע את החדרת השתלים הדנטליים סימולטנית בעת הרמת רצפת הסינוס
נציין כי במקרים מאוד מסוימים בהם המחסור בעצם הלסת העליונה הוא יחסית מינורי וישנם עוד גורמים רלוונטיים, ניתן כחלופה להרמת סינוסים לבצע השתלת שיניים בעזרת שתלים דנטליים קצרים וייעודיים. אך זה בהחלט לא תמיד הכיוון הטיפולי המומלץ והוא מחייב ידע מקצועי ספציפי, מכשור ייעודי ותחזוקה שוטפת שונה משתלים רגילים המקובעים היטב לעצם.
יחסית נפוץ שבהכנות לקראת טיפול שתלים דנטליים בלסת העליונה, מגלים כי למעשה קיים מחסור בעצם בלסת עליונה ימין או שמאל (או בשתיהן). הסיבות לכך כאמור מגוונות, כמה דוגמאות נפוצות יחסית כוללות למשל:
לרוב הניתוח מתבצע תחת הרדמה מקומית חזקה ומדויקת ולא בהרדמה מלאה, מה שמאפשר התאוששות מהירה יותר וגם מצמצם את הסיכונים של הרדמה כללית. במקרים רלוונטיים ומהותיים, אפשר לבצע גם תחת הרדמה כללית.
לאחר שההרדמה נכנסת לפעולה מלאה, מבצעים ניקוי עמוק של האזור (לעיתים מדובר על עקירות או שתלים שכשלו). לאחר מכן, יוצרים חתך המתאים לרקמת החניכיים כדי להתחיל את הטיפול של חשיפת עצם הלסת וממברנת הסינוס כדי ליצור חלל להכנסת חומר השתלת העצם.
לאחר השלמת ההליך הכירורגי והחדרת החומר לביצוע השתלת העצם, אפשר עקרונית לסגור את החתך עם תפרים ייעודיים תוך ביצוע ניקוי עמוק ושמירה על היגיינה. כיום, היישום המתקדם והיעיל יותר כולל גם ביצוע של מרכיבים טיפוליים נוספים כדי לשפר משמעותית את הצלחת הטיפול, לזרז ולייעל את תהליך ההתאוששות, להקטין מאוד את הסיכון לזיהומים וסיבוכים ולצמצם נפיחויות וכאבים אחרי הניתוח.
טכניקות אלו כוללות למשל יישום תוך כדי הניתוח של מרכיבי PRP ו-PRF. אלו חומרים המצויים בדם של כולנו ואשר נלקחים ומופקים בקלות מהדם של המטופל ביום ובמעמד הטיפול עצמו (בתחילת התהליך). מפרידים מהדם את המרכיבים ההכרחיים ומיישמים אותם בתוך ועל האזור המטופל, תוך כדי וגם בתהליך הסגירה.
לאחר הניתוח, נוטלים אנטיביוטיקה מונעת למשך כשבוע, לרוב לוקחים משככי כאבים, אסור לשטוף את הפה או לצרוך משקאות חמים ולאכול מאכלים קשים בימים לאחר הניתוח וכמו כן בהמשך מבצעים שטיפות עם מי פה מחטאים.
ניתוח הרמת רצפת סינוס במרכז כירורגי שוורץ-ארד מציע לכם את התנאים הטיפוליים והרפואיים הטובים ביותר, הכל תחת קורת גג אחת ועם המומחים המובילים לניתוחי פה ולסת, נבחרת מנצחת של כירורגים פה ולסת!
בשוורץ ארד הכל מתבצע במרפאה עצמה, משלב הצילומים וההדמיות, דרך הניתוח עצמו כמובן ועד לשיקום הסופי. אנו מציעים מספר שיטות מתקדמות לבניית עצם, עם צוות שכולו מומחה ומיומן ביותר בתחום וגם מציעים מגוון שיטות הרדמה. כל טיפול וניתוח מותאמים אישית במדויק למטופל ואנו עובדים עם המעבדות הכי טובות והמכשור הכי מתקדם ואמין.
הרמת סינוס היא הליך כירורגי שמגביה בעדינות את רירית הסינוס המקסילרי ומוסיף עצם או תחליף עצם מתחתיה. מבצעים אותה כאשר באזור האחורי של הלסת העליונה אין די גובה עצם לעיגון יציב של שתל. היא אינה נדרשת לפני כל השתלה, אלא רק כשהבדיקה וההדמיה מצביעות על מחסור מתאים.
הרמת רצפת סינוס נדרשת כאשר יש מחסור בעצם בלסת העליונה, מה שמקשה על החדרת שתלים דנטליים בצורה יציבה. מחסור זה יכול להיגרם בשל אובדן שיניים, מחלות חניכיים, ספיגת עצם טבעית עם השנים, או הרחבת הסינוס המקסילרי.
ההבדל המעשי הוא בדרך הגישה ובכמות העצם שיש להשלים. בהרמה סגורה עובדים דרך הקדח המיועד לשתל, ולכן היא לרוב פחות פולשנית ומתאימה להגבהה מוגבלת כשנותרה עצם שמאפשרת יציבות. בהרמה פתוחה יוצרים חלון בדופן הצדדית של הסינוס, מקבלים גישה ישירה ומוסיפים נפח גדול יותר במקרים של מחסור משמעותי.
החשש מובן, אך המלצה על הרמה פתוחה אינה מעידה בהכרח על סיכון חריג; לרוב היא נבחרת בגלל מחסור משמעותי בעצם. הסיבוכים האפשריים כוללים קרע ברירית הסינוס, זיהום או סינוסיטיס, דימום וכשל בקליטת חומר העצם. תכנון בהדמיה, טיפול בבעיות סינוס וניסיון המנתח מפחיתים את הסיכון, אך אינם מבטלים אותו.
ההחלמה כוללת מנוחה, הימנעות מפעולות המפעילות לחץ על אזור הסינוסים (כגון קינוח אף), ושימוש בתרופות לפי הוראות הרופא. זמן ההחלמה משתנה בהתאם לסוג ההליך ומצב המטופל.
בוחרים בשיטה לפי גובה ורוחב העצם שנותרה, כמות ההגבהה הנדרשת, צורת הסינוס ומצב הרירית, וכן לפי האפשרות להשיג יציבות ראשונית לשתל. ההחלטה מתקבלת לאחר בדיקה קלינית והדמיה תלת־ממדית. אין סף יחיד שמתאים לכולם, ולעיתים מחלת סינוסים פעילה מחייבת בירור או טיפול אצל רופא אף־אוזן־גרון לפני הניתוח.
ההליך עצמו נעשה בדרך כלל בהרדמה מקומית, ולכן לא אמור לכאוב בזמן הביצוע; במקרים מתאימים ניתן לשלב טשטוש או לבחור בהרדמה אחרת. לאחר מכן צפויים כאב, נפיחות ולעיתים שטפי דם, בעיקר בימים הראשונים. רבים חוזרים בהדרגה לשגרה בתוך כשבועיים עד שלושה, אך בניית העצם נמשכת כמה חודשים.
אפשר לעיתים לבצע את הרמת הסינוס והחדרת השתל באותו טיפול, כאשר כמות ואיכות העצם הקיימת מאפשרות לשתל יציבות ראשונית מספקת. כאשר המחסור גדול או שאין אפשרות לייצב את השתל בבטחה, מבצעים תחילה את הרמת הסינוס וממתינים להבשלת העצם לפני ההשתלה. ההחלטה מתקבלת לפי ההדמיה והממצאים בזמן הניתוח.
לאחר הניתוח חשוב להימנע מקינוח אף, להתעטש בפה פתוח, לא לבצע מאמץ כבד וליטול תרופות רק לפי הוראות הצוות. יש לפנות למרפאה אם הכאב או הנפיחות מחמירים לאחר שכבר החלו להשתפר, או אם מופיעים חום, הפרשה מוגלתית, ריח או טעם רע מתמשך, דימום חריג או מעבר נוזלים בין הפה לאף.
הרמת סינוס אינה מתאימה אוטומטית לכל מטופל. דלקת פעילה באזור, מחלת סינוסים שאינה מאוזנת, עישון, היגיינת פה ירודה או מחלות רקע לא מאוזנות עשויים לחייב טיפול מקדים, דחייה או שינוי בתכנית. בהתאם למבנה הלסת ולמטרת השיקום, ניתן לשקול גם שתלים קצרים, גשר, תותבת או הימנעות מטיפול.
פגיעה במפרקי לסת (TMJ) עלולה לגרום לכאב ניכר, קושי לבצע פעולות שונות עם הפה, קליקים, טנטון ופגיעות נוספות. הטיפולים האפשריים הם סד לילה, פיזיותרפיה, ארתרוסקופיה ושטיפת מפרק - וכדי לבחור את הטיפול המיטבי יתבצע קודם כל אבחון מקצועי מעמיק
לפרטים נוספים
אבחון וטיפול במחלות שונות המתפתחות בחלל הפה לרוב כתוצאה מבעיה בריריות (רקמות רכות) לדוגמא: פטריות, אלרגיות, מחלות עור שמתפתחות על הלשון או על גבי החניכיים וכו. פעמים רבות מדובר על תוצר של מחלה או סנדרום ממנו סובלים בין אם מדבר על סכרת, אוסטאופוריזיס, בעיות בקרישיות דם או בעיה אונקולוגית, לכן – אבחון מוקדם וטיפול מהיר קריטיים ויכולים למנוע סיבוכים עתידיים.
לפרטים נוספים
ישנם שני סוגי עקירות שיניים: עקירות פשוטות ועקירות מורכבות וכירורגיות. העקירות הפשוטות מבוצעות בשיניים שכבר צמחו ושניתן לראות אותן בתוך חלל הפה. עקירות כאלה לרוב יתבצעו בהרדמה מקומית וללא בעיות או הפתעות במרכז הכירורגי שלנו. העקירה תתבצע על ידי אחד הרופאים המומחים שלנו בעזרת מלקחי חילוץ (צבת מיוחדת).
לפרטים נוספים
