שן כלואה – תסמינים, נזקים ודרכי טיפול

לא פעם אנחנו פוגשים מטופלים שמופתעים לגלות שיש להם שן כלואה. חלקם מגיעים בגלל כאבים או נפיחות, אחרים בכלל מגלים זאת במקרה בצילום שגרתי.

אז מהי בעצם שן כלואה? אילו סימנים יכולים לרמוז על קיומה? האם תמיד חייבים לטפל בה, ואיך עושים זאת בצורה בטוחה ונכונה? ריכזנו עבורכם את כל מה שחשוב לדעת.

מהי שן כלואה?

שן כלואה היא שן שלא הצליחה לבקוע במלואה אל חלל הפה ולעיתים כלל לא נראית לעין. המצב הזה שכיח בעיקר בשיני בינה ובניבים, אך עלול להופיע גם בשיניים אחרות.

הסיבות להיווצרות שן כלואה:

• חוסר מקום בלסת – מבנה לסת צר או עמוס
• מיקום לא נכון – שן שגדלה אלכסון או בכיוון לא נכון
• שיניים עודפות – שיניים שחוסמת את דרכה של השן הקבועה
• נטייה תורשתית – לרוב נצפית בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה
• חבלה מוקדמת – חבלה בשיני חלב או זיהום בשלב מוקדם של ההתפתחות

היות ואין לכך תסמינים, במקרים רבים המטופל/ת אינו מודעים לכך ששן מסוימת כלואה, עד לרגע שבו מופיעים כאבים, נפיחות, בעיות בשיניים סמוכות או במהלך צילום שגרתי.

למה שיני בינה נכלאות לעיתים קרובות כל כך?

אחת הסיבות לכך ששיני בינה נוטות להיכלא בשכיחות גבוהה קשורה לאופן שבו הלסת האנושית התפתחה לאורך האבולוציה. עם המעבר של האדם לתזונה רכה ומעובדת יותר, גודל הלסתות הלך והצטמצם בהדרגה. לעומת זאת, מספר השיניים וגודלן כמעט שלא השתנו.

בנוסף, גודל הלסתות וגודל השיניים נקבעים על ידי מערכות גנטיות שונות, ולכן לא תמיד קיימת התאמה מלאה בין השניים. המשמעות היא שלאנשים רבים פשוט אין מספיק מקום בקשת השיניים לשיני הבינה, שבוקעות אחרונות, לרוב בגילאי 17 עד 25. כאשר שן בינה מנסה לבקוע בלסת שאין בה די מקום, היא עלולה להיתקע בתוך עצם הלסת או לפרוץ רק באופן חלקי. במצב כזה היא אינה משתתפת בתהליך הלעיסה, קשה מאוד לנקות אותה בצורה יעילה, והיא הופכת עם הזמן למוקד לדלקות, עששת וסיבוכים נוספים.

 

תסמיני שן כלואה שכדאי לשים לב אליהם ומחייבים אבחון מקצועי

כאבים בלסת או בחניכיים, במיוחד באזור שיני הבינה, אחד הסימנים השכיחים ביותר הוא כאב מקומי, לעיתים עמום ולעיתים חד, המורגשים בעיקר באזור האחורי של הלסת, במיוחד בשיניי בינה כלואות. הכאב עלול להופיע בזמן לעיסה, בפתיחה מלאה של הפה או בלחיצה על האזור. שן כלואה חלקית שמכוסה חלקית ברקמת חניכיים רגישה נוטה להזדהם.

• נפיחות – נפיחות מקומית עקב זיהום חיידקי
• דימום קל – דימום קל בזמן ציחצוח, רגישות בלחיצה.
• ריח רע או טעם מתכתי בפה – לעיתים גורם לריח רע וטעם מתכתי בפה כתוצאה מדלקת מקומית או הצטברות של חיידקים.
• קושי בפתיחת הפה או בבליעה – לעיתים עם הקרנה לאוזן או לגרון

כאשר מתפתחת דלקת סביב שן כלואה, ייתכן קושי בפתיחה מלאה של הפה, כאב שמקרין לאוזן או לגרון, ולעיתים גם תחושת לחץ או כאב בעת בליעה. מצבים אלה מחייבים התייחסות מיידית כדי למנוע החמרה.

סיבוכים אפשריים משן כלואה:

• כאבים ונפיחות – בעיקר באזור חניכיים מודלקות סביב השן (פריקורוניטיס).
• עששת – לחץ על שיניים סמוכות עלול לפגוע בהן ולהוביל לעששת.
• ספיגת שורשים – השן הכלואה עשויה להפעיל לחץ שגורם לפגיעה בשורש השן הסמוכה.
• ציסטות – הצטברות חיידקים באזור עלולה לגרום לזיהום או להיווצרות ציסטה.
• פגיעה אסתטית ותפקודית – קשיים בלעיסה, תזוזת שיניים ופגיעה במנח הסגר.

באילו מצבים שן כלואה מחייבת עקירה?

לא כל שן כלואה דורשת טיפול כירורגי מיידי, אך ישנם מצבים רפואיים ברורים שבהם השארת השן בפה עלולה לגרום לנזק מצטבר ולסיבוכים חמורים יותר. במצבים הבאים, ההמלצה הרפואית המקובלת היא לבצע עקירה מתוכננת ומבוקרת:

• כאשר השן כלואה או כלואה חלקית ואין לה מספיק מקום לבקוע כראוי, והיא נלכדת ברקמת החניכיים או בתוך עצם הלסת.
• כאשר מתפתחת דלקת חוזרת או זיהום כרוני סביב השן הכלואה, מצב שעלול להוביל לנפיחות, כאבים ולעיתים גם לפגיעה בעצם.
• במקרים של עששת בשן הכלואה או בשן הסמוכה, שנגרמת עקב קושי לנקות את האזור והצטברות חיידקים.
• כאשר השן הכלואה מפעילה לחץ על שיניים סמוכות, וגורמת לצפיפות, תזוזה של שיניים או לפגיעה בתוצאות של טיפול אורתודונטי.
• כאשר קיימת סכנה להתפתחות ציסטות או נגעים סביב השן, העלולים לגרום להרס שקט של עצם הלסת והשיניים הסמוכות.
• כאשר השן בוקעת בזווית לא תקינה, ויוצרת לחץ מתמשך, כאבים או הפרעה לתפקוד התקין של הפה.
• כחלק מתהליך של יישור שיניים או שיקום הפה, כאשר נדרש מקום בקשת השיניים להשגת תוצאה יציבה ובריאה.

בכל אחד מהמצבים הללו, ההחלטה האם ומתי לבצע עקירה מתקבלת לאחר בדיקה קלינית וצילומי הדמיה, המאפשרים להעריך את מיקום השן, דרגת הכליאה והסיכון למבנים אנטומיים חשובים כמו עצבים וסינוסים.

איך מאבחנים שן כלואה?

אבחון מדויק של שן כלואה הוא תנאי חיוני לקביעת תוכנית טיפול נכונה. מכיוון שלא תמיד יש תסמינים ברורים, האבחנה מתבצעת לעיתים גם באופן מקרי, במהלך בדיקה שגרתית אצל רופא שיניים או בעת התחלת טיפול אורתודונטי. האבחון נעשה בעזרת צילום רנטגנן וייעוץ של רופא אורתודנט.

בדיקות הדמיה לצורך אבחנה

הכלי המרכזי לאבחון שן כלואה הוא צילום פנורמי, צילום רחב של כל הפה והלסתות, שמאפשר לזהות מיקום, מנח וזווית של שיניים שלא בקעו. במקרים מורכבים, במיוחד כאשר קיים חשש לקרבה לעצב (כמו בשן בינה תחתונה), ייתכן צורך גם בצילום CT דנטלי, המאפשר מבט תלת-ממדי מדויק על המבנה האנטומי.

מעבר לזיהוי עצם קיומה של שן כלואה, לצילומי ההדמיה יש תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטה הטיפולית. באמצעות צילום פנורמי ולעיתים גם CT דנטלי תלת ממדי, אפשר להעריך לא רק את מיקום השן, אלא גם את דרגת הכליאה שלה, כיוון הצמיחה, עומק החדירה לעצם והקרבה למבנים אנטומיים רגישים כמו תעלת העצב בלסת התחתונה או הסינוסים בלסת העליונה.

נתונים אלו מאפשרים לרופא לקבוע האם קיימת אפשרות למעקב בלבד, או שקיים סיכון ממשי שמצדיק טיפול כירורגי יזום. בנוסף, הם משמשים לתכנון מדויק של ההליך, להפחתת סיכונים ולבחירת שיטת הטיפול הבטוחה ביותר עבור כל מטופל ומטופלת.

במרכז כירורגי שוורץ-ארד מתבצעים אבחונים מתקדמים לשיניים כלואות באמצעות ציוד הדמיה מדויק, כולל צילום פנורמי ו -CT  דנטלי. האבחון מבוצע על ידי מומחים בכירורגיית פה ולסת בעלי ניסיון רב, תוך התאמה אישית לכל מטופל, בהתאם למבנה הלסת, הגיל והצרכים הרפואיים. אם יש חשד לשן כלואה מומלץ לא לחכות. אבחון מוקדם יכול למנוע נזק ולשמור על בריאות הפה והלסת לאורך זמן.

כיצד מטפלים בשן כלואה?

תוכנית הטיפול בשן כלואה מותאמת אישית לכל מטופל/ת וכוללת בחינת השן הכלואה סוגה, מיקומה ומידת הנזק לו היא גורמת.

טיפול שמרני – מעקב בלבד

כאשר מדובר בשן כלואה שאינה גורמת לסימפטומים ואינה פוגעת בשיניים אחרות, אפשר לבחור במעקב בלבד. רופאים רבים ממליצים לא למהר לבצע עקירה, במיוחד בגיל מבוגר, כל עוד אין עדות לנזק. המעקב כולל צילום תקופתי ובדיקה קלינית כדי לוודא שהשן לא גורמת לשינויים בסביבה שלה.

טיפול כירורגי – חשיפה או עקירה

• חשיפת שן כלואה: בעיקר בניבים, בשילוב טיפול אורתודונטי שמסייע להביא את השן למקומה.
• עקירת שן כלואה: במקרים של שיני בינה, כליאה עמוקה, זיהום או פגיעה בשיניים סמוכות מבוצעת עקירה כירורגית של השן.

את הטיפולים הכירורגיים אפשר לבצע עם מגוון סוגי הרדמה – החל בהרדמה מקומית ועד הרדמה כללית, בהתאם לצרכים הרפואיים וסוג הטיפול הדרוש.

שלבי עקירה כירורגית של שן בינה

1. הרדמה (מקומית / מלאה / סדציה)
   ההליך מתבצע בהרדמה המתאימה למורכבות העקירה ולמצב המטופל, במטרה למנוע כאב ולאפשר טיפול נוח ובטוח.
2. ביצוע החתך וחשיפת השן
   הרופא מבצע חתך עדין בחניכיים לצורך חשיפת השן או העצם שסביבה, כדי לאפשר גישה מדויקת לאזור הטיפול.
3. פיצול השן (במידת הצורך)
   במקרים מסוימים מפצלים את השן למספר חלקים, מה שמקל על הוצאתה, מפחית לחץ על העצם ומקצר את משך ההליך.
4. הוצאת השן ותפרים
   לאחר הוצאת השן מנקים את האזור וסוגרים את החתך באמצעות תפרים נמסים או תפרים רגילים, בהתאם לשיקול הרפואי.

 

מה ההבדל בין שן רגילה כלואה לשן בינה כלואה?

חשוב להבדיל: לא כל שן בינה היא כלואה. שן בינה הופכת ל"כלואה" רק כאשר היא לא מצליחה לבקוע במלואה. במצב כזה היא עלולה לגרום לכאבים, נפיחות ולחץ, ולעיתים נדרשת עקירה כירורגית. לעומת זאת, שן בינה בריאה שצמחה כראוי, לא חייבת טיפול.

למה לבצע טיפול בשן כלואה דווקא במרכז כירורגי שוורץ-ארד?

שן כלואה היא תופעה נפוצה שעלולה להיראות תמימה, אך ללא אבחון מקצועי וטיפול במידת הצורך, היא עלולה להוביל לסיבוכים מיותרים. ברוב המקרים, ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר כך אפשר להימנע מטיפולים מורכבים בעתיד, לשמר את בריאות הלסת, ולהבטיח תוצאה יציבה ואסתטית לטווח ארוך.

במרכז כירורגי שוורץ – ארד תקבלו אבחון מדויק, ליווי אישי וטיפול בתנאים מתקדמים – כולל חדרי ניתוח, הרדמה כללית הדמיה מתקדמת וגישה טיפולית עדינה ומותאמת אישית. בראש המרכז עומדת ד"ר דבורה שוורץ-ארד, מומחית בינלאומית בכירורגיית פה ולסת, יחד עם צוות רב-תחומי המעניקים לכל מטופל/ת טיפול מדויק, עדכני, המבוסס על מחקר וידע ביולוגי מתקדם

אם עלתה אצלכם השאלה האם יש לכם שן כלואה, זה בדיוק הזמן לקבל תשובה מקצועית ובטוחה, אל תחכו לסיבוכים. השאירו פרטים כאן או צרו אתנו קשר לקביעת פגישת ייעוץ עם מומחה.