ארתרוסקופיה
ארתרוסקופיה (ארתרו = מפרק, סקופיה = התבוננות) של מפרק הלסת היא פעולה כירורגית ״זעיר פולשנית״ שמטרתה לתת מענה להפרעות שונות שמקורן במפרק הלסת עצמו.
מטופלים רבים סובלים מתופעות מפרקיות מגוונות כגון ״קליקים״, מגבלות בפתיחה, הפרעות בתנועה וכאבים. בחלק מהמקרים, הסיבה לתופעות הנ״ל היא עמדה לא תקינה של רכיב הדיסק הבין-מפרקי שייעודו בין היתר הוא לייצב את תנועות הלסת ולהביא לפתיחה חלקה והרמונית של החלקים הגרמיים במפרק. בשנים הראשונות מענה לתלונות מסוג זה ניתן באמצעות פרוצדורה קצרה המכונה ״שטיפת מפרק״ במהלכה הוחדרו 2 מחטים לאזור המפרק ודרכן הוזרם נוזל שטיפה ותרופות שונות על מנת להביא לשיפור בסימפטומים. בעשורים האחרונים שוכללה פעולה זו באמצעות השימוש בארתרוסקופ האבחנתי והטיפולי. בפעולה זו, הנעשית בהרדמה כללית מוחדרת לאזור צינורית מעט עבה יותר (כ-2 מ״מ) אך באמצעותה ניתן בנוסף גם להעביר סיב אופטי מאיר ו/או כלים טיפוליים שונים המאפשרים בנוסף לשטיפה, גם להפיק תועלת אבחנתית המתקבלת מהתבוננות ברזולוציה גבוהה במראה המפרק הפנימי והתרשמות ממצבי חולי שונים. ישנן גם טכניקות מתקדמות יותר במהלכן ניתן לבצע פעולות ניתוחיות מורכבות בתוך המפרק והכל דרך פתחים זעירים ובלי להזדקק לניתוח נרחב בגישה פתוחה. בסיום הטיפול מוזרקות למקום גם תרופות נוגדות כאב ודלקת ממשפחת הסטרואידים.
לאחר הפעולה, משתחררים לרוב המטופלים לביתם כעבור מס׳ שעות. ההחלמה כרוכה בכאבים ברמה קלה – בינונית, במהלכה נעזרים במשככי כאבים בסיסיים ולעיתים גם בתרופה להרפיית שרירים המסייעת בהתאוששות האזור. במקום הטיפול מונח תפר יחד שמוסר כעבור כשבוע, ללא התפתחות של צלקת משמעותית בעור הפנים.
כאבי פנים ולסתות הקשורים באזור מפרק הלסת
מטופלים הסובלים מהפרעות במפרק הלסת ו/או שרירי הפנים והלעיסה, חווים לעיתים מגוון של סימפטומים כגון כאבים באזור האוזן, הרקות והלחיים, דקירות, טינטון או תחושת אטימות באוזן, תחושת נוקשות, ״תפיסות״ ועייפות בפנים, במיוחד בשעות הבוקר או כאלו המתגברות לאורך שעות היממה. הגורמים לכן מגוונים, ולעיתים מקורם גם אינו ברור במלואו. בחלק מהמקרים, נמצא גם קשר מובהק בין תלונות מסוג זה, להפרעות שונות בתחום היציבה האורתופדית, בצוואר ו/או בכתפיים, הקשורים בהרגלי ישיבה מזיקים. במקרים אחרים, קיים גם קשר לתקופות מתח רגשי שאינו קשור באופן ברור באזור זה בגוף.
נהוג לחלק את ההפרעות בתחום לכאלו שמקורן ברכיבי מפרק הלסת עצמו (דיסק, עצמות הלסת והגולגולת וכיו״ב) לבין כאלה שמקורן הוא ״חוץ מפרקי״ ונובע מרכיבים בסביבה, אך לא במפרק, כגון שרירי הלעיסה, שרירי פתיחת הפה ורקמות החיבור באזור.
תחילת הטיפול מחייב אנמנזה (שיחה לבירור תולדות הבעיה), הערכת הרקע וההיסטוריה הרפואית הנלווית, ובדיקה גופנית יסודית לאזור זה. במקרים רבות, נעזרים גם בטכנולוגיות הדמיה שונות, החל מצילומי רנטגן בסיסיים, ועד שיטות ממוחשבות מתקדמות יותר כגון MRI או CT.
לאחר השלמת התמונה וגיבוש אבחנה, ניתן להתחיל בתכנית הטיפול אשר נקבעת בהתאם לגורם הבעיה ובהתאם למצבו הגופני של המטופל. האפשרויות הטיפוליות הן מגוונות. במקרים רבים ניתן להסתפק בטיפול ״שמרני״ הכולל סילוק של הרגלים מזיקים (מזון קשה, הידוק שיניים). במידה ולא מושג שיפור משביע רצון, ניתן להתקדם לטיפולים התערבותיים יותר, כגון פיזיותרפיה, הזרקות שונות בהתאם לצורך, פעולות זעיר פולשניות בסיוע אנדוסקופ או ניתוח.
הידוק שיניים
גורם שכיח לכאבים או הפרעות שונות בתפקוד אזור מפרק הלסת, הינו הרגל נפוץ להידוק שיניים (Clenching). לא מדובר בהכרח ב״שחיקת״ השיניים זו כנגד זו, אלא יותר בסגירת הלסתות באופן הדוק ועוצמתי, לאורך זמנים שונים במהלך היממה.
תופעה זו שכיחה במיוחד בשעות הלילה, כאשר ההכרה ומודעות הגוף הינן ברמה נמוכה, אך במקרים רבים מתרחשת גם בשעות היום והעירות, בעת פעולה הדורשת ריכוז מוגבר, מאמץ מיוחד או מתח רגשי ומחשבתי.
הסיבות להופעת תופעה זו מגוונות. כאמור, נמצא כי מתח, סטרס רגשי או דאגה פסיכולוגית, הופיעו בכלמעלה מ-40% מהסובלים מהפרעה זו, אך במקרים רבים אחרים היא קיימת גם ללא קשר או מנגנון ברור.
הרכיב העיקרי בגופנו המחולל את הידוק השיניים הוא שרירי המאסטר (Masseter) אשר נמצאים בצידי הלחיים קדמית לאוזן, ואחראים בין היתר על סגירת הלסת. שרירים אלו עוצמתיים ביותר ויכולים להפעיל כוחות גדולים במיוחד ביחס לגודלם. גם לאחר מפגש השיניים וסגירת הלסת, יש לשריר זה עדיין יכולת כיווץ, אשר במידה ותופעל לאורך זמן רב, במשך, שעות, חודשים ושנים, תביא במקרים רבים לשינויים הדרגתיים באזור אשר חלקם כרוכים בכאב, דלקות מקומיות ועד נזק למבנים כגון שיניים ומפרק הלסת
הטיפול בהרגל זה עוסק בשלב הראשון בנסיון לצמצם או הופעתו ככל האפשר, על ידי בירור הרקע והגברת המודעות. בשלבים אחרים, ניתן לשקול טיפולים אשר מפחיתים את האפקט השלילי שלו ומגינים על האזור מפני נזקים ארוכי טווח. פעולות מסוג זה כוללות בין היתר התאמה של סד לילה והזרקה של בוטולינום טוקסין (בוטוקס) אל השריר על מנת להחליש במעט את עוצמת הכיווץ.
סד לילה
סד לילה הינו אביזר קטן שמטרתו להקל על סימפטומים שמקורם בהרגלי הידוק שיניים.
בעת הידוק הלסתות, מתכווצים השרירים הסוגרים בעוצמה רבה ואינם חדלים גם כאשר השיניים כבר צמודות זו לזו. פעולה זו מתרחשת במיוחד בשנת הלילה ומפעילה עומסים כבדים על אזור מפרק הלסת והשרירים הסובבים אותו, דבר אשר מתבטא בסימפטומים שונים כגון כאבים ושיבוש פעילותו התקינה של המפרק.
על מנת למנוע נזקים אלו, ניתן להיעזר בסד לילה. הסד עשוי חומר פלסטי, אשר מותאם באופן אישי לכל מטופל ובנוי כקשתית שקופה המורכבת על השיניים העליונות או התחתונות. למשטח הסד יש עובי מועט בן מס׳ מ״מ אשר מונע את הגעת הלסתות לסגירה מלאה. אפקט זה, מתבטא באזור המפרק, שגם הוא בתורו לא נסגר במלואו ובכך מתקבלת ״הגנה״ על המפרק מפני אותם עומסים כרוניים מזיקים. לחלק מהמטופלים, השימוש בסד אינו קל בשלב הראשון ומצריך תקופת הסתגלות בת כ 6-8 שבועות.
בוטוקס
״בוטוקס״ הוא השם המסחרי, לאחד המוצרים הרפואיים המבוססים על החומר ״בוטולינום טוקסין״ ונגזרותיו. חומר זה התגלה לראשונה בשלהי המאה ה-19 כתוצר לוואי רעיל של חיידק הקלוסטרידיום. לאורך השנים שוכלל המדע הקשור בחומר זה ופותחו שיטות מתקדמות להפקתו באופן תעשייתי. מאז שנות ה-90 אושר החומר לשימושים רפואיים שונים.
מנגנון הפעולה של החומר מבוסס על הפרעה ביולוגית לקשר שבין מערכת העצבים ומערכת השרירים, ובכך מתקבל אפקט המחליש את יכולת הכיווץ של השרירים אליהם הוא מוזרק.
התרופה צברה פופולריות רבה בזכות תוצאות יעילות בתחום האסתטיקה, כאשר החומר הוזרק לשרירי הבעה שונים בפנים, במיוחד באזור המצח, הגבות והעיניים, והביא לאפקט המטשטש ואף מעלים קמטי עור. יחד עם זאת, לחומר שימושים מגוונים נוספים בתחומי הנוירולוגיה, הכאב והאורתופדיה.
השימוש בבוטוקס בכירורגיית פנים ולסתות, נפוץ במיוחד בכל הקשור לכאב כרוני בראש ובפנים, ובמפרק בכאבים הסמוכים וקשורים לאזור מפרק הלסת. כאשר החומר מוזרק במינון מתאים ובאתר המתאים, הוא מביא להחלשתם הזמנית של שרירי הלעיסה אשר במקרים רבים, מתכווצים ביתר ומביאים לתופעות שונות כגון כאבי פנים.
הפעולה עצמה קצרה ופשוטה יחסית וכרוכה בכאב מועט עם מס׳ הזרקות עדינות אל שרירי הלעיסה באזור הפנים ו/או הרקות. לאחר הטיפול ניתן לחזור לפעילות שגרתית. לטיפול זה יעילות רבה אך תוצאותיו זמניות שכן גופנו מפרק אותו לאורך זמן (מס׳ חודשים). במידת הצורך ניתן לחזור על הטיפול ובמקרים בהם הטיפול ממושך, נצפה כי תדירות ההזרקות, והמינון הדרוש, יכול להיות נמוך יותר.
קליקים במפרק הלסת
״קליקים״ הנשמעים ומורגשים באזור האוזן ומפרק הלסת, היא תופעה שכיחה אשר אינה מסוכנת, אך כרוכה לעיתים באי-נעימות מהסביבה ובמקרים אחרים עלולה להוביל לכאב או אי-נוחות במקום.
מקורם של צלילים אלו הוא ברכיב המכונה ״הדיסק הבין מפרקי״. זוהי רקמה סחוסית עגולה וקטנה הממוקמת בין הלסת התחתונה לבין בסיס הגולגולת באזור ציר התנועה של הלסת.
דיסק זה עלול לזוז ממקומו הטבעי כתוצאה מסיבות שונות, כגון חבלה, שינויים דלקתיים, מחלות ניווניות או במרבית המקרים – בשל עומסי יתר שמקורם בהידוק שיניים, מזון קשה או הרגלים מזיקים כגון לעיסת מסטיק וכסיסת ציפורניים.
הופעת הקליק מבטאת מצב בו הלסת מתחילה את מסלול הפתיחה שלה ואז ״פוגשת״ בדיסק שנמצא כעת בעמדה קדמית שאינה טבעית עבורו. בשלב זה מתרחשת ״קפיצה״ של הלסת למיקום תקין יותר תחת הדיסק, אשר נשמעת ומורגשת כצליל פקיעה המלווה בתנועה חדה.
הקליק לכשלעצמו, אינו מסוכן ובמידה ואין כאבים נלווים, גם לא מצריך טיפול מיוחד. יחד עם זאת, יש לדעת כי הופעת הקליק יכולה להיות סימפטום המסמן את קיומו של מצב אחר במפרק הלסת אשר יש לתת עליו את הדעת.
פגישת ייעוץ מפרקי לסת
לאחר פניה ותלונה הקשורה בכאבים או מגבלות באזור מפרק הלסת, הפנים והאוזן, תופנה/י לפגישת ייעוץ שמטרתה בירור תולדות התלונה, הרקע הרפואי וקידום אבחנה מתאימה וטיפול בנושא.
במהלך הפגישה נתחיל בשיחה קצרה אודות משך הבעיה, אופיה ומאפייניה. לאחר בירור זה נבצע בדיקה גופנית ממוקדת לאזור הפנים, חלל הפה, הצוואר והגב. במרבית המקרים נמליץ על הדמיה מסוג צילום פנורמי או CT אשר מבוצעים במרכזנו בחדר סמוך והתוצאות מתקבלות באופן מיידי ללא המתנה לפיענוח. בחלק מהמקרים עולה הצורך בהדמיות מתקדמות יותר כגון MRI או מיפוי עצמות, תינתן הפניה מסודרת לביצוע במכוני הדמיה מתאימים בתיאום קופת/בית חולים.
לאחר השלמת הבדיקות, ניתן יהיה לגבש אבחנה מתאימה ותכנית טיפול.
נכתב ע"י ד"ר אמיר לביא
מומחה לכירורגיה פה ולסתות
מהו האזור האסתטי?
מהו האזור האסתטי?
השיניים בפה שלנו בעלות תפקיד חשוב ומרכזי ומשפיעות על אספקטים שונים ורבים בחיינו. תפקידן המרכזי הוא לסייע לנו ללעוס אוכל, אך הן הרבה יותר מעזרים ללעיסה. השיניים שלנו מראות על בריאות טובה, אסתטיקה, שיפור עצמי ואפילו סטטוס. פה מלא בשיניים ישרות ולבנות מקושר עם אנשים ששומרים על בריאותם והמראה החיצוני שלהם ולא מוכנים להתפשר על פחות מכך. במהלך החיים, לעיתים נאבד חלק מהשיניים שלנו בשל חבלות או שיניים שנפגעו מעששת. כמו כן, במחזור חיינו כל השיניים בפינו מתחלפות כאשר אנחנו קטנים, נושרות וחדשות צומחות במקומן. הרבה שנים לאחר מכן מתחילה צמיחה של שיניים נוספות, שיני הבינה שלנו. אז כמה שיניים יש בפה כולל שיני בינה? מהי הכמות המדויקת והאם זה משתנה מאדם לאדם? הכנו עבורכם את כל התשובות כאן, לגבי כמות השיניים שלנו בפה, מה משפיע עליהן ואיך נשמור עליהן כראוי.
